ביצוע עם מודעות היסטורית
גישת ה"ביצוע עם מודעות היסטורית" טוענת שאמנם אנחנו לא יוכלים לשחזר במדיוק את דרכי הביצוע המקוריים של יצירה מתקופה אחרת, אבל אנחנו יכולים להביא את הידע שלנו על התקופה לידי ביטוי בביצוע שלנו. הגישה הזאת משתדלת להעביר לקהל ביצוע חי שבכל זאת מבוסס על הנורמות שהיו מקובלות בתקופה ובמקום שבה היא נכתבה, והיו ידועות למלחין.
ורד, עם תואר ראשון בביצוע היסטורי, מצאה דרכים להשתמש בגישה הזאת בכל המוסיקה אותה היא מבצעת. הנגינה של יצירות של מלחיני הויול מונע ע"י הידע הזה. בנוסף, ובמיוחד, ורד משתמשת בו גם בז'אנרים השונים של המוזיקה היהודית איתה היא מתעסקת.
הויול (ויולה דה גמבה)
הויול, המכונה גם "ויולה דה גמבה", הוא כלי מיתר (כמו כינור או צ'לו), ופריטה (כמו גיטרה), והוא כלי מיתר שהיה נפוץ בתקופת הרנסאנס ותקופת הבארוק.
הויול מגיע במגוון גדלים – מכלים בעלי צליל גבוהה, וגודל קטן - ועד כלי באס, בעל צליל נמוך מאוד וגודל גדול. ביחד, אוסף כלים אלו מכונים בשם "משפחת הויולים".
ויול הבאס מזכיר את הצ'לו במראה שלו, וגם הוא מוחזק בין הרגליים. בניגוד לצ'לו מודרני, לויול אין רגל המניח אותו על הרצפה והוא מוחזק בין הברכיים. כמו כן, ובניגוד לצ'לו, גב הויול הוא לרוב שטוח. לויול קיימים שישה או שבעה מיתרים. במקור, היו לויול שישה מיתרים, ובתקופת הבארוק הוסיפו הצרפתים לויל באס מיתר שביעי. ובדומה למשפחת הגיטרות שממנה התפתחה הויולה דה גמבה, יש לה שריגים. מיתרי הויול הם תמיד עשויים מעי או ליבת מעי (או כפי שנהוג לחשוב- גיד) , לא ניילון או מתכת. זו אחת התכונות שמעניקות לכלי את הצליל החם והמתוק שלו.
במשך כשלוש מאות מלחינים רבים כתבו עבור הויול. אפילו יוהאן סבסטיאן באך (1685-1750) כתב בשביל כלי זה.
לקראת סוף המאה ה18 די הפסיקו להשתמש בויול, אך כלי זה קם לתחיה בעקבות עבודתו ארנולד דולמטש .(1858-1940) .
כיום, ישנם הרבה אמני ויול אשר מופיעים ומקליטים.
צ'לו וצ'לו קלייזמר
הצ'לו הוא כלי בן 4 מיתרים, בן למשפחת הכינורות. התחילו לנגן בו במאה ה17 כתחליף לכלי הגדול יותר, כינור באס. עם הזמן התפתח הכלי ועבר להחליף את הויולה דה גמבה (קישור פנימי). עם הזמן התווספה לו גם רגלית ושינויים כללים במבנה, וזה מה שהביא לנו את הכלי שאנו מכירים בתזמורת.
הצלו הופיע גם במוסיקת קלייזמר. ישנם איורים שמראים להקות קליזימר עם צ'לן הנושא את הכלי התלוי מצווארו.
בשנים 2008-2009 ניגנה ורד פורבס בלהקת המוזיקה היהודית "אטלנד" בבריסל. על מנת לשפר את הביצוע ולהפוך את הצליל ליותר "אותנטי", עשתה ורד קצת מחקר והכניסה שינויים קלים בצ'לו ובעיקר בצורת ההחזקה של הכלי ושל הקשת על מנת לאפשר צליל בס יותר קרוב למסורת הקלייזמר של המאה ה18. לורד יש עוד כמה רעיונות לשיפור הקונספט, ובעתיד היא מקווה ליישם אותם. בנתיים יש את האפשרות לנגן עם כלי בעמידה או בהליכה, וכן להפיק צליל שיותר מזכיר קונטרבס.
שירה אמנותית
מאז ומתמיד היתה שירה והיו זמרים. ניתן להניח שהלוויים בבית מקדש עברו הכשרה מסויימת.
במאה ה16, התחילה התפתחות של השירה האמנותית המודרנית. בזה אנחנו מתכוונים לשירים שיועדו לשירה על ידי זמרים שעברו הכשרה מקצועית. המילים והלחן נרשמים, ואין סטיה מהם. היום השירה האמנותית מרוכזת בלחנים שנכתבות במיוחד לשירים לירים ויועדו לביצוע כחלק מרסיטל.
ורד קבלה הכשרה ארוכה גם כזמרת קלאסית. היא משלבת את השירה האמנותית והטכניקות שלה בקונצרטים השונים.
