פגשו את ורד

מאז שאני זוכרת את עצמי ניגנתי תמיד במשהו. כשהתחלתי כתה ב’ הורי החליטו שהגיע הזמן שאלמד נגינה ברצינות ורשמו אותי לקונסרבטוריון העירוני הרצליה. יחד עם מנהל הקונסרבטוריון דאז החליטו שאתחיל לנגן בצ’לו. אני בכלל חלמתי אז להיות כנרת. למרות מחאותי התחלתי בלימודי צ’לו. אהבתי את הכלי, אבל תמיד הרגשתי שזה לא לגמרי הכלי שלי ומשך הרבה שנים ניסיתי בנוסף גם כל מיני כלים נוספים.

בסוף י”ב, כשסיימתי את הקונסרבטוריון והן את מגמת המוזיקה בהצטיינות, גיליתי את הגמבה, או בשמה המלא, הויולה דה גמבה: כלי קשת שניגנו בו בתקופות הרנסנס והבארוק ובסופו של דבר יצא מהאופנה לטובת הצ’לו. הרגשתי שהגעתי הביתה, מצאתי את הכלי שלי.  וכך, מיד בסיום י”ב, יחד עם השירות הלאומי לקחתי שיעורי גמבה אצל מורה ברעננה (ד”ר מירנה הרצוג).

לאחר שנה של לימודים עברתי בפתאומיות לבריסל, שם התקבלתי באמצע הסמסטר ללימודים. נסעתי לשם ע”מ לעשות מבחן קבלה, ונשארתי כשהתקבלתי. אחרי 4 שנים ותואר ראשון בבריסל חלום של שנים התגשם ונסעתי ללמוד בהאג לעוד שנה. לאחר שנה בהאג הבנתי שהמוסד לא מתאים לי, ושהיה לי מספיק מלימודים פורמליים והחלטתי לחזור ארצה. למדתי באירופה עם טובי המוזיקאים וחייתי במשך 5 שנים בתוך אבק כוכבים אבל הגיע הזמן לחזור הביתה.

בד בבד עם לימודי הייתי פעילה בקהילה היהודית הן בבריסל והן בהאג, והתפתחתי גם בתחום המוזיקה היהודית. ניגנתי בבריסל בפסטיבל המוזיקה היהודית פעמיים ברציפות עם הלהקה “אלטלנד”, בה הייתי חברה במשך שנה וחצי.

כיום אני מוזיקאית עצמאית, עוסקת בשילוב בין מוזיקה יהודית ומוזיקה עתיקה, בזימרה כאשר אני מלווה את עצמי בגמבה. במשך שנים למדתי הלחנה וגם למדתי פיתוח קול, ובתור אחת שבאה מבית דתי המסורת המוזיקלית היהודית קרובה במיוחד לליבי. לכן, החלטתי לעשות מה שאני טובה בו: לשיר ולנגן, מוזיקה יהודית ומוזיקה עתיקה, ולהביא את המוזיקה שלי לקהל הרחב. מוזיקה זאת שפה, ושפה זה לא רק לאליטות.

יחד עם מוזיקאים נוספים שהפכו להיות חברים קרובים, ססיליה יעקובוב ועדי זילברברג, פיתחנו תוכניות שמשלבות את אהבותי הגדולות: מוזיקה יהודית ומוזיקה עתיקה, בצורה מקורית ומעניינת. עם ססיליה הקמתי את דואו קנסיונרו למוזיקה ספרדית מהרנסנס, ועם עדי פיתחתי את התוכנית המודולרית "יהודים טובים".